יובל הולצמן - מתרגם מאנגלית לעברית

לעז עברי: מילים אנגליות שלא ידעתם שבאות מעברית, ג׳


ברוכים הבאים לעוד פרק של "לעז עברי" (לפרק הראשון לחצו כאן; לפרק השני לחצו כאן).

גם הפעם ענייננו הוא במילים אנגליות שלא ידעתם שבאות מעברית. והיום, שתי מילים שקשורות זו לזו − כרוב וגריפין. הקשר עדיין לא ברור אך הוא יתבהר בהמשך. אז בואו נצא לדרך.

Cherub

בואו נתחיל במשהו יחסית ברור. אם אי פעם הייתם בחנות מתנות ממש גרועה, או לחלופין במוזיאון אמנות באירופה, הרי שכבר נתקלתם בהם. מלאכים שאינם אלא תינוקות (זכרים) שמנמנים עם כנפיים. חמודים. קיטשיים. מוזרים.

אלה הם כרובים (ביחיד "Cherub", ברבים "Cherubim"). אותה מילה שמתארת בתנ"ך סוג מעורפל של ישויות שמימיות הפכה במרוצת השנים למילה המקובלת לאותם מלאכים חמודים. בטקסט המקראי הכרובים אינם מזוהים כאנושיים בלבד, אלא כמעין חיות, או שילוב בין מראה אנושי וחייתי. התפיסה של הכרובים כתינוקות מכונפים התבססה כבר בקרב חז"ל. הנצרות קידמה את העניין בשיבוץ הכרובים בהיררכיית המלאכים שלה, יחד עם השרפים (ביחיד "Seraph", ברבים "Seraphim"). לעומת זאת, המילה כרוב בלעז, "Cherub", התייחדה בתרבות האירופית לאותו מלאך צעיר ושמנמן.

דקדקנים יציינו שבאמנות מקובל להפריד בין התינוקות המכונפים השמנמנים ביצירות בעלות אופי נוצרי מובהק, שהם מלאכים, ולכן ייקראו "Cherubim", לבין תינוקות מכונפים שמנמנים אחרים. תינוקות מכונפים שמנמנים וקיטשיים שכנראה סתם נולדו ככה, נקראים "Putti" (ביחיד, "Putto"), מן המילה הלטינית לילד ממין זכר. לעומת זאת, מקובל להתייחס לכל אלה ככרובים, ללא הפרדה יתרה.

Griffin

ומכרובים לגריפינים.

אז אמרנו שבטקסט המקראי, הכרובים מתוארים לעתים כיצירי כלאיים אשר מערבבים בין אנושי וחייתי. בספר יחזקאל, הם מתוארים כבעלי ידי אדם וארבע כנפיים (י', כ"א); כיצורים שמשלבים אלמנטים של אדם, אריה, שור ו-נשר (א, י'); וכשילוב של אדם וכפיר אריות (מ"א, י"ח-י"ט). לכל אחד מהאלמנטים האלה מתייחס הדובר כ-"פנים", וישנה מחלוקת האם הכוונה לפרצופים שונים או לאספקטים שונים.

תמונתו של הכרוב כיציר-כלאיים פלאי מתחברת למיתוסים קדומים של עמים סמוכים ולפסלים וקישוטים ששרדו עד היום. בין החיות המיתיות האלה בולטים הלַמָסוּ והשֶׁדוּ (ששמו הוא בן-דוד של "שֵׁד" העברי). לחיות אשוריות אלה היו גוף של שור או אריה, ראש של אדם ולעתים גם כנפיים של נשר − אולי ראיתם אותם במוזיאון הבריטי או בלובר. המילה "כּרבּוּ" ווריאציות שלה − באשורית, "כּרבּוּ" ו-"כּירובּוּ", "גדול" או "אדיר"; בבבלית, "כּרבּוּ", "רחום" או "קדוש"; באכדית, "כּוריבּוּ", "רחום" או "קדוש" − שימשה בתרבויות הללו ככינוי לאותם יצורים. הווריאציה העברית של אותה מילה היא כמובן "כרוב".

המילה "גריפין", או "גריפון", המתארת בשפות אירופה יצור מיתי בעל גוף ורגליים אחוריות של אריה וראש, רגליים (קדמיות) וכנפיים של עיט, הוא רק אחת מדוגמאות רבות לחיות מיתיות היברידיות. הדבר המעניין הוא שאחת התיאוריות למקור המילה "גריפין" הוא שֵׁמִי. לפי תיאוריה זו, היוונים שאלו את המילה הזו מהחיתים, עם עתיק שחי בטורקיה של היום, ששאלו אותה מן השפות השמיות. החלפת ה-כ' ב-ג' וה-ב' ב-פ כנראה אירעה איפשהו בדרך, כפי ששינויי הגייה כאלה מתרחשים בדרך כלל.

אם התיאוריה הזו נכונה, הרי שהמילה העברית "כרוב" עברה תהליכים מרשימים של שינוי צליל ומשמעות בשני נתיבים נפרדים לחלוטין − באחד, הפכה לתינוק חמוד על כרטיסי ברכה, ובשני הפכה ליצור נועז שתמצאו היום בעיקר בספרי פנטזיה.

הפוסט שקראתם הוא האחרון בנושא "מילים אנגליות שלא ידעתם שבאות מעברית", אך הוא בשום פנים ואופן אינו האחרון בסדרה "לעז עברי". הפוסט הבא בסדרה יעסוק בפן אחר של הגבול הבלתי ברור בין עברית ולעז. לעומת זאת, הפוסט הקרוב שיתפרסם עתיד להוות אתנחתא קצרה אך מבדרת לפני הצלילה בחזרה לעולם הלעז העברי.

אם נהניתם מהפוסט ואינכם רוצים להחמיץ את הפרסומים החדשים באתר, בנושא שפה, תרגום ותרבות, עשו לי לייק בפייסבוק והירשמו לרשימת התפוצה.

דבר המתרגם

RSS Feed
פוסטים מומלצים
פוסטים אחרונים